אין איש (כמעט) היודע את הסיפור האמיתי מאחורי מדבקת הפלא של חברת לייף-קיפר, שהכל מדברים בה. המדבקה אמורה להיות מסוגלת למדוד את האותות החשמליים של הלב באמצעות אלקטרודה אחת בלבד; למדוד את רמת הסוכר ללא פולשנות; לחזות התקפי לב; ולדווח את כל אלה לטלפון הסלולרי של הפציינט. לפי הנטען, בעסקה שנחתמה בימים האחרונים הוערכה המדבקה בשווי דמיוני של מיליארד דולר (שוב: 1,000,000,000 דולר!). אולם העסקה, מן הגדולות ביותר שדווחו במשק, עדיין לוטה מסתורין, למעלה מ-24 שעות לאחר שפרצה לספקטרום העיתונאי.
ספקות גדולים קיימים האם קיימת טכנולוגיה כזו, ואם לא - מה בדיוק העסקה שהושלמה. בינתיים המדבקה מספקת לנו צילום רנטגן אמין של דרכי פעולתה של העיתונות הכלכלית. לא ברור מה יישאר מהעסקה אחרי שיתפוגג העשן; אך תהיה התוצאה אשר תהיה, ארכיוני העיתונים כבר כוללים אנטומיה מרתקת של דיווח.
קחו למשל את דה מארקר. בידיעה ראשונה, שפורסמה מאת אמיתי זיו תחת הכותרת הפסקנית - "שני מולטי-מיליונרים חדשים" - מביא העיתון קביעות בלי ציון מקור או הסתייגות. העיתון יודע לספר על סייף-סקיי, שהיא כנראה חברת האם של לייף-קיפר, כי היא "נוסדה ב-2003, והיא פועלת בכמה מדינות, בהן דרום אפריקה, קונגו, סין, בריטניה, קפריסין, טורקיה וישראל". עוד קובע העיתון כי "סייף-סקיי חתומה על לא פחות מ-130 פטנטים, בשורה של תחומים".
בידיעה שפורסמה ביום המחרת (רוני לינדר-גנץ), התמונה שונה לגמרי: החברה אינה מוכרת כלל בקהיליה הרפואית; ההמצאה לא פורסמה מעולם בכתבי העת המדעיים; ומומחים מסרו לעיתון - שלא לייחוס - כי הטכנולוגיה שבבסיס העסקה מחייבת מספר קפיצות דרך מדעיות, שספק אם ניתן היה להשיג אותן, בפרט בלי שיתוף העולם המדעי. בשלב זה הישגו של העיתון הוא בראיון עם מנכ"ל החברה שממנו מובאים ציטוטים המביכים עד מאוד את החברה - המנכ"ל ד"ר גבי פיקר אינו יודע, למשל, אם למוצר יש אישור FDA או לא; ומכל מקום דה מארקר מקשה, והמנכ"ל מאשר, כי אין כל פרסומים בלתי-תלויים שמהם אפשר ללמוד על העסקה.
ההישג של דה מארקר בציטוטים המובאים מן הראיון הוא בעצם גם גזר הדין של העיתון על עצמו. באין כל פרסום בלתי-תלוי, על מה נסמך דה מארקר בקביעותיו רק יום אחד קודם לכן? החשוד המיידי הוא הקומוניקט. מותר לחשוד, כי ההודעה לעיתונות מטעם החברה היא המקור הלא-אכזב לפרסום המקורי. אלא שלפי מסורת העיתונות הכלכלית, אסור להותיר לכך זכר אמיתי. כך למשל, חרף קיומם של "130 פטנטים" שהוזכרו, חיפוש (אמנם ראשוני) בשירות חיפוש הפטנטים של גוגל אינו מוצא את שם החברה או הממציאים. מה יכולה להיות האסמכתא של העיתון לקיום הפטנטים האלה זולת הקומוניקט?
גם בשלב מתקדם זה, דה מארקר לא פרסם שום בדיקה עצמאית של מצב העסקה, וזאת למרות העניין הרב בה. גלובס הקדים אותו ופרסם (מאת גלי וינרב) ניתוח מקיף למדי של התמיהות המתעוררות בדיווחי החברה על העסקה. אלא שגלובס מפרסם את הפרטים כ"עדכון", ותחת החותמת "לפני כולם", ואת הידיעה המקורית לא ניתן למצוא באתר ולבדוק עד כמה היא רחוקה מה"עדכון". שלא כמו בדה מארקר, כל חסר שהיה (אולי) בידיעה המקורית נעלם מהרקורד.
המקרה הזה רלוונטי לא רק לאירוע העלול להתברר ככזב. ניתן ללמוד ממנו כמה קל להחדיר אל תוך הסיקור הכלכלי את העובדות הרצויות למושא הסיקור. הצלחתה זו של המדבקה ראויה לתשומת לב אמיתית.
----
ועדכון (17:20) - בעין השביעית יובל דרור מראה איך מתאפשרת שיטת הקופי-פייסט/זבנג-גמרנו/ראשונים-תמיד-אנחנו. כך תוכל גם אתה להדביק בעיתון כל פלסתר שתרצה. שוקי טאוסיג סוקר את הכיסוי בפרשה.
ספקות גדולים קיימים האם קיימת טכנולוגיה כזו, ואם לא - מה בדיוק העסקה שהושלמה. בינתיים המדבקה מספקת לנו צילום רנטגן אמין של דרכי פעולתה של העיתונות הכלכלית. לא ברור מה יישאר מהעסקה אחרי שיתפוגג העשן; אך תהיה התוצאה אשר תהיה, ארכיוני העיתונים כבר כוללים אנטומיה מרתקת של דיווח.
קחו למשל את דה מארקר. בידיעה ראשונה, שפורסמה מאת אמיתי זיו תחת הכותרת הפסקנית - "שני מולטי-מיליונרים חדשים" - מביא העיתון קביעות בלי ציון מקור או הסתייגות. העיתון יודע לספר על סייף-סקיי, שהיא כנראה חברת האם של לייף-קיפר, כי היא "נוסדה ב-2003, והיא פועלת בכמה מדינות, בהן דרום אפריקה, קונגו, סין, בריטניה, קפריסין, טורקיה וישראל". עוד קובע העיתון כי "סייף-סקיי חתומה על לא פחות מ-130 פטנטים, בשורה של תחומים".
בידיעה שפורסמה ביום המחרת (רוני לינדר-גנץ), התמונה שונה לגמרי: החברה אינה מוכרת כלל בקהיליה הרפואית; ההמצאה לא פורסמה מעולם בכתבי העת המדעיים; ומומחים מסרו לעיתון - שלא לייחוס - כי הטכנולוגיה שבבסיס העסקה מחייבת מספר קפיצות דרך מדעיות, שספק אם ניתן היה להשיג אותן, בפרט בלי שיתוף העולם המדעי. בשלב זה הישגו של העיתון הוא בראיון עם מנכ"ל החברה שממנו מובאים ציטוטים המביכים עד מאוד את החברה - המנכ"ל ד"ר גבי פיקר אינו יודע, למשל, אם למוצר יש אישור FDA או לא; ומכל מקום דה מארקר מקשה, והמנכ"ל מאשר, כי אין כל פרסומים בלתי-תלויים שמהם אפשר ללמוד על העסקה.
ההישג של דה מארקר בציטוטים המובאים מן הראיון הוא בעצם גם גזר הדין של העיתון על עצמו. באין כל פרסום בלתי-תלוי, על מה נסמך דה מארקר בקביעותיו רק יום אחד קודם לכן? החשוד המיידי הוא הקומוניקט. מותר לחשוד, כי ההודעה לעיתונות מטעם החברה היא המקור הלא-אכזב לפרסום המקורי. אלא שלפי מסורת העיתונות הכלכלית, אסור להותיר לכך זכר אמיתי. כך למשל, חרף קיומם של "130 פטנטים" שהוזכרו, חיפוש (אמנם ראשוני) בשירות חיפוש הפטנטים של גוגל אינו מוצא את שם החברה או הממציאים. מה יכולה להיות האסמכתא של העיתון לקיום הפטנטים האלה זולת הקומוניקט?
גם בשלב מתקדם זה, דה מארקר לא פרסם שום בדיקה עצמאית של מצב העסקה, וזאת למרות העניין הרב בה. גלובס הקדים אותו ופרסם (מאת גלי וינרב) ניתוח מקיף למדי של התמיהות המתעוררות בדיווחי החברה על העסקה. אלא שגלובס מפרסם את הפרטים כ"עדכון", ותחת החותמת "לפני כולם", ואת הידיעה המקורית לא ניתן למצוא באתר ולבדוק עד כמה היא רחוקה מה"עדכון". שלא כמו בדה מארקר, כל חסר שהיה (אולי) בידיעה המקורית נעלם מהרקורד.
המקרה הזה רלוונטי לא רק לאירוע העלול להתברר ככזב. ניתן ללמוד ממנו כמה קל להחדיר אל תוך הסיקור הכלכלי את העובדות הרצויות למושא הסיקור. הצלחתה זו של המדבקה ראויה לתשומת לב אמיתית.
----
ועדכון (17:20) - בעין השביעית יובל דרור מראה איך מתאפשרת שיטת הקופי-פייסט/זבנג-גמרנו/ראשונים-תמיד-אנחנו. כך תוכל גם אתה להדביק בעיתון כל פלסתר שתרצה. שוקי טאוסיג סוקר את הכיסוי בפרשה.
רשומות
משמחת אותי עד בלי די התחזקות המגמה של ביקורת עיתונות כחלק מפריחתם של בלוגרים עצמאיים ורציניים. שאפו על הניתוח המדוייק והמחכים; הגבלת המסקנה לסיקור הכלכלי בלבד מפספסת, אולי, הזדמנות לאמירה כללית יותר על התופעה השכיחה כל-כך של שטחיות מקוממת בסיקור העיתנאי ועל המחוייבות הרופפת של כותבים ועורכים לניואנסים ואף - כמו במקרה שתואר כאן - לעובדות האלמנטריות.
השבמחקMSI הודיעו לדה מארקר שהם לא מכירים את סייף סקי
השבמחקhttp://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20090707_135696&log=true
לא התייחסת לכך שייתכן שהעיסקה כל כך חשאית היות ובכיר המוסד לשעבר, חגי הדס, יושב בדירקטוריון החברה. יכול להיות שהחשאיות כל כך גדולה ש-MSI אפילו לא יודעים שהם חתמו!